כלי הנגינה שלנו במבט אחד

כשהאיטלקי Bartolomeo Cristofori בנה בסביבות 1700 בפירנצה את הפסנתר הראשון, הוא קרא לו „gravicembalo col piano e forte“ – צ'מבלו עם שקט וחזק. בדיוק זו הייתה המהפכה: לראשונה כלי מקלדת יכול היה ללחוש וגם לרעום. „Pianoforte“, בקיצור פיאנו, פירושו אם כן פשוט „שקט-חזק“. ובנוסף: בפסנתר כנף קונצרטי מודרני מתוחים כ-230 מיתרים בכוח כולל של עד 20 טונות – כמו משקלם של שלושה פילים.

מקור: Metropolitan Museum of Art – פסנתר הכנף של Cristofori

את הכינורות המפורסמים בעולם בנה Antonio Stradivari לפני יותר מ-300 שנה בקְרֶמוֹנָה – ועד היום הם נמכרים בסכומים של מיליונים דו-ספרתיים, וסוד הצליל שלהם מעולם לא פוענח במלואו. תיאוריה אחת: העץ צמח לאט וצפוף במיוחד בתקופת „עידן קרח קטן“. ובקשת, אגב, מתוחות 150 עד 200 שערות מזנב של סוס.

מקורות: Ellinger Geigenbau – מכירת השיא „Lady Blunt“ · מחקר „Stradivari, violins, tree rings, and the Maunder Minimum“ (Dendrochronologia)

כשהלך Pablo Casals בן ה-13 עם אביו ברחובות Barcelona בשנת 1890, גילה בחנות תווים מהדורה ישנה של סוויטות Bach לצ'לו סולו. הוא תרגל אותן שתים עשרה שנים לפני שניגן אותן לראשונה בפומבי – והפך את היצירות שכמעט לא זכו לתשומת לב עד אז לאוצר היקר ביותר שיש אולי לצ'ליסט.

מקור: The Strad – Pablo Casals and the Bach Cello Suites

תופים הם עתיקים – אבל מערכת התופים צעירה להפליא: היא נוצרה לפני כ-100 שנה בארה"ב, כשמוזיקאי תיאטרון תושייתיים שילבו תוף בס, סנר ומצילות כך שמתופף יחיד יוכל לעשות את עבודתם של כמה. את זה איפשרה המצאה משנת 1909: דוושת הרגל הראשונה שיוצרה בסדרה עבור תוף הבס, שנרשמה כפטנט על ידי William F. Ludwig. בלי הדוושה הזו פשוט לא היו קיימים תופי הג'אז, הרוק והפופ שאנחנו מכירים.

מקור: Smithsonian – דוושת תוף הבס של Ludwig (1909)

הסקסופון הוא אחד מכלי הנגינה המעטים שנושאים את שם ממציאם: הבלגי Adolphe Sax רשם עליו פטנט בפריז ב-1846. לפי האגדה הוא שרד בילדותו תריסר תאונות – מנפילה מהקומה השלישית ועד פיצוץ אבק שריפה. עקשן באותה מידה היה כממציא: מול הלעג והתביעות של המתחרים הצליח לבסס את פלא הצליל שלו העשוי פליז. למזל הג'אז.

מקור: The Brussels Times – Adolphe Sax

Wolfgang Amadeus Mozart פשוט התאהב בקלרינט כששמע אותו לראשונה – צלילו הזכיר לו את הקול האנושי. עבור ידידו, הקלרינטן Anton Stadler, כתב בסתיו 1791 – רק חודשיים לפני מותו – את הקונצ'רטו לקלרינט בלה מז'ור: עד היום היצירה המפורסמת ביותר לכלי הזה, ולרבים אחת היפות ביותר בכלל.

מקור: Villa Musica – מדריך מוזיקה קאמרית ל-KV 622

מלך פרוסיה Friedrich der Große (פרידריך הגדול) היה חלילן נלהב: כמעט מדי ערב נתן קונצרט פרטי בארמון Sanssouci וחיבר בעצמו 121 סונטות לחליל. מורהו לחליל Quantz היה, לפי הסיפור, היחיד בחצר שהורשה למתוח על המלך ביקורת. את צורתו של היום, אגב, חליל הצד חב לצורף זהב: Theobald Böhm פיתח בסביבות 1847 את מנגנון המכסים שבשימוש עד היום.

מקורות: friedrich-der-grosse.net – מוזיקה · Deutsches Museum – Theobald Böhm

החלילית הייתה פעם כלי נגינה מלכותי: מלך אנגליה הנרי השמיני – מוזיקאי נלהב בעצמו – החזיק לפי המצאי משנת 1547 לא פחות מ-76 חליליות. גם באך, הנדל וויוואלדי כתבו עבורה מוזיקה גדולה. אז העובדה שהיום היא נחשבת בעיקר לכלי של ילדים מטעה: מי שמנגן בה ברצינות מחזיק בידיו כלי קונצרט אמיתי.

מקור: Atlas Obscura – Henry VIII and the Recorder

כשבאופרה „דון ג'ובאני“ של מוצרט מתנגנת הסרנדה המפורסמת, מישהו בתזמורת נוטל מנדולינה – כבר במאה ה-18 היא נחשבה לכלי הנגינה של המאוהבים, שניגנו בו בערבים מתחת למרפסות. ויוואלדי כתב עבורה קונצרטים וירטואוזיים, ואפילו בטהובן חיבר כמה יצירות עדינות למנדולינה. רומנטי מזה כלי נגינה כמעט לא יכול להישמע.

מקור: „Deh, vieni alla finestra“ – סרנדת המנדולינה של מוצרט

היוקללה מקורה בהוואי – נוצרה בשנות ה-1880, אך עם שורשים פורטוגזיים: מהגרים מהאי מדיירה הביאו עמם כלי פריטה קטנים כמו ה-Machete (הקרוי גם Braguinha). ההוואים פיתחו מהם את היוקללה, שהפכה במהרה לכלי הנגינה הלאומי – אפילו המלך Kalākaua היה מעריץ גדול וטיפח אותה בחצרו. השם פירושו בהוואית בערך „פרעוש קופץ“ (uku = פרעוש, lele = לקפוץ) – כנראה בגלל תנועות האצבעות הזריזות בנגינה.

מקורות: Ukulele Magazine – The Birth of the Ukulele · Guitar-Player – ההיסטוריה של היוקללה

אולי גיטריסט הג'אז הגדול ביותר באירופה ניגן עם שתי אצבעות משותקות: Django Reinhardt נפצע קשה ב-1928 בשריפה ביד שמאל – הקמיצה והזרת נותרו נוקשות. במקום לוותר, הוא המציא טכניקת נגינה חדשה לגמרי והפך לאגדה של „ג'יפסי ג'אז“. הלקח לכל המתרגלים: מוזיקה גדולה לא נובעת מתנאים מושלמים, אלא מרעיונות.

מקור: Premier Guitar – Django Reinhardt and Gypsy Jazz

הקחון חב את קיומו לאיסור: לאפריקאים המשועבדים בפרו הקולוניאלית אסור היה לתופף – אז הם ניגנו על ארגזי הובלה ופירות, שאיש לא יכול היה להחרים. מאות שנים אחר כך, ב-1977, שמע גיטריסט הפלמנקו Paco de Lucía את הכלי במסיבה בלימה – מנוגן בידי האמן הפרואני Caitro Soto – וקנה ממנו את הקחון עוד באותו ערב בלי היסוס. כך הגיע הארגז לספרד, אל הפלמנקו, ומשם אל מוזיקת הפופ בעולם כולו.

מקורות: Thomann – ההיסטוריה של הקחון · El Comercio (פרו) – איך Paco de Lucía הביא את הקחון לספרד

הקול הוא כלי הנגינה היחיד שאנחנו נושאים תמיד עמנו – ואף אחד לא נשמע אישי יותר. וכן, השמועה נכונה: זמר מאומן יכול באמת לנפץ כוס יין בשירה. ב-2005 הצליח בכך זמר הרוק Jaime Vendera מול המצלמה – בכ-105 דציבל של כוח קול טהור, בלי שום הגברה. אל דאגה: בשיעורים אנחנו מתחילים מהצלילים השקטים.

מקור: Scientific American – Can a Singer Shatter Glass?